פגישה גורלית

נוסח 1998

חום יולי אוגוסט. חם דביק מזיע.

הגעתי לנתבג בדקה ה 90 לאסוף את רוני - דודי האהוב שבא מארהב. הוא לא ידע שאבוא אז נדחסתי בין ההמונים לתפוס אותו נפלט בין דלתות הזכוכית. חסרת אויר בין כל הריחות ובלתי ניראת עם המטר 60 שלי - לא הסרתי את עייני מהמסך הגדול ותכננתי בריחה מהירה.

"גלית?! " שמעתי קול מוכר לידי וסובבתי את הראש. בחור חתיך שחום עם עיניים טובות מחייך אליי. זוכרת אותי?

לקח לי שנייה וחצי לחבר את הקול לזכרון ולהגיב - בטח! דני לא?!"

חיבוק חם התחלף במלא שאלות … "מה איתך?" סיימתי ללמוד ועברתי למרכז "ומה איתך?" עדיין בצבא הפתיע אותי החתיך בג"ינס.

סובבתי לרגע את ראשי לעבר המסך כשרוני התגלגל דרך הדלתות. "אני חייבת לרוץ דוד שלי בא" מילמלתי ונעלמתי.

כל השבוע דני הציף את ראשי בזכרונות מתקופה שהדחקתי עמוק. כל הרבה עבר עליי מאז...

היו זכרונת של האוטו הירוק שהיה מחכה לי כל בוקר בחניה להחליף מקומות כדי שאנהג לאחר כבוד בש.ג. כי רק לבנות מותר …

זכרונות מהרצליה, עם מלא טחינה מטפטפת מהפלפל שהבאנו לחבר'ה שנשארו לתורנות

במשחקי פינג פונג בתורנות שבת שלא נגמרת

זכרונות מפריסות שטח כשאת מקבלת יחס מיוחד כמו מקלחת חמה, כי אף אחד לא יודע מה זה מחזור :-)

וגם נזכרתי בקסם הזה שנקרא דני. זה שהיה מילת הקוד של היחידה, הקוסם. זה שהיה פתר נכל. כל תקלה כל בעיה כל מריבה. בהכל התמצא עם כולם הסתדר בשובבות חיננית והומור הורס, בגוף קטן וחמוד.

הזכרונות העיפו אותי לתקופה עתיקה 6 שנים אחורה לעידן אחר

והנה אני אקדמאית מוצלחת עם קבלות בעיר הגדולה. כמו שחלמתי.

אבל להיות רווקה בעיר הגדולה זה סיפור אחר. אז את חייבת להיות חלק מחבורה. גם אם מדובר בחבורת רווקות מתוסכלות בשנות ה20 המתקדמות… העיקר שיש עם מי לצאת כל סופש.

בלי קשר לחום יולי אוגוסט

גם הפעם לבשתי בגדים שחורים ארוכים ומרזים, איפור כבר ועקבים גבוהים לרומם את רוחי.

בית הקפה שהתמקם על המדרכה בסוף אבן גהירול היה חביב עלינו. עם שולחנות פזורים, נרות בקיץ ומנורות חימום בחורף.

בזמן שהבנות התווכחו אם עדיף לשבת במזגןן או בחוץ - בהיתי.

"חום יולי אוגוסט אז היה קשה מנשוא…" מלמלתי עם הנגן, כשהתבוננתי בנרות, בזוגות ההולכים ושבים מחובקים, בקולות הצהלה של חבורת בנים שישבה בפנים.

עברה שנייה, עשר, אולי חצי דקה

עד שעיננו הצטלבו.

ליבי החסיר פעימה.

עברה עוד שנייה , אולי חצי דקה

שעמדנו מחובקים

מרוגשים

שרים עם שלמה

וצוחקים.

את צחוק הגורל.