למה אני כותבת

למה אני כותבת?

אני כותבת את קרביי מחשבותיי וחלומותיי

אני כותבת כדי להקיא על הדףהדף

את קרביה של נשמה עמוסה לעייף

אני כותבת כדי להרגיש כמו חדשה

לתת מנוחה לחשיבה שרצה בלי הפוגה

אני כותבת כדי להשכין שלום בין אוזניי

ולהשקיט את סערותיי

אני כותבת כדי לא לשכוח

וגם לעשות סדר בין חדרי המוח

אני כותבת מתוך הגיון

או מתוך כאוס או שיגיון

אני כותבת כשעצוב בנשמה ואין מקום להכיל

אני כותבת כשאני שמחה ומוצפת בגיל

אני כותבת בלילה או בצל

אני כותבת שקר והלב בוער

אני כותבת כדי לא לשקר

אני כותבת לי זה פשוט

להשאיר אחריי קצה חוט

שאולי אחריי יבינו ויראו את ההשראה

שכל דרכי אינה לחורמה

שהידע העובר התובנות האמונה

מובילים ליעד עמוק בלתי נראה

שמהווים מפתח למקום קסום

שהדרך שאני סוללת היא מקום ביקום

שם מלאה ההשראה השמחה והפשטות

שם אין צורך במחבוא או בכסות

שם לכולם יש מרחב לאהבה

הכלה נתינה והגשמה

במלוא מובן המילה

שם השפע שוכן על כל ענף

והייחודיות פורצת ללא מאמץ

מקום קסום שמוצא רגיעה

במרחב שבין האצבע הקלה והיריעה

בין נשמתי וכל האותיות

שמזרימות גביב מילים בלתי פוסקות

נותנת מזור לתשוקה עמוקה

להיות להגיד להשאיר עקבה

להבין לחקור לצעוק בשתיקה

את המילה האחרונה

אני כותבת כי זה הצינור הזורם מהנשמה.

כצעקתה.