יומולדת עגולה

היומלדת שלה די מיוחד השנה. יומלדת עגול של אחריי אמצע החיים. אבל היא מרגישה שהחיים רק מתחילים. כמו תינוקת פוסעת במישורי החיים החדשים שבחרה ואינה יודעת מאין בא האומץ לשנות את הנתיב בדיוק לפני שנה.

אבל זה לא מדויק.

תמיד היתה אמיצה בעיקר כשפעלה מתוך עצמה אבל הפעם היא טילטלה את כל החבילה איתה.

גם זה לא מדויק

גם כשעשתה שינוי קריירה 13 שנה קודם לכן ובעיקבות זה עברו לישוב אחר וכמעט פשטו רגל . גם זה היה אמיץ וטילטל את כולם.

אבל לא כמו הפעם.

הפעם הגדילה לעשות.

פשוט קמה ונסעה.

לא לבד אלא עם מי שרצה לבוא.

אחד בא ושניים נשארו מאחור. לא שהיתה להם ברירה בכל זאת צבא .. אבל בכל זאת. היא נסעה. להתחיל חיים חדשים. הרפתקאה הזויה בארץ אחרת שפה זרה תרבות שונה. הזייה.

והינה היא צועדת בגאווה בין נפתולי החיים הזמן והגיל מותחת חזה וחיוך מרוצה מרוח על פניה בגאוה. הגשמה. 5 עשורים הקדשתי לעשות מה שמצופה ממני ועכשיו זה תורי. רק מה שטוב לי זאת הסיסמא החדשה שיננה לעצמה.

ומה טוב לך? שואלת את עצמה

עכשיו טוב לי ליצור.

ליצור ולהביא אור למחשכים למי שתקוע במסגרת הכובלת ולא רואה האור שמחכה לו מעבר.

להאיר על מה אפשר ואיך יוצאים מעבר למוכר. איך מתקדמים בלי להביט אחור ויוצאים מהלופ, מהבור.

היא צועדת לאורך הרחוב היפה מחפשת מקום נחמד לשתות קפה. מרוצה מהמעיל הסגול הארוך והיפה שהתפנקה בו בבקר וממשיכה לרחף כשרוח נעימה מלטפת את לחיה. מחייכת לעצמה. מברכת את המלצרית בדוברי דאן מנומס ומזמינה קפה עם כריך קטן בצד. ככה מתחיל יום הולדת נחמד.

מתקשרת לחברתה החדשה שגרה מעבר לרחוב ותוך דקות הן שוקעות בשיח משמעותי על עיוולות העולם ועל רעיונות חדשים לקדם יזמויות ועסקים. הזמן בורח וכבר שתיים. זאת השעה צהרים להמתין לבנה בהפתעה. הוא מגיח מבית ספרו הקסום ועוטף אותה בחיבוק מופתע. האם גם חברתו תוכל להצטרף ? הוא שואל. ברור שכך והשיחה משנה כיוון ושפה עם הומור מקומי והיא מרוצה. ילדה יפה ומתוקה ובעיקר מאוהבת בבנה.

את אחר הצהרים מבלה בצעידה עליזה לאורך תוואי הנחל הזורם לאורך העירה. כשעל כתפה תיק קטן עם טאבלט ממנה לא נפרדת לעולם. כי השראה יש בכל צער או פינה. היא מתיישבת על הסלע בעיקול קרוב לעץ אלון עצום ומתחילת לכתוב. הפינה שתמיד נותנת לה השראה להוסיף עוד פיסת מידע עוד רעיון לספר שפורץ ממנה לאחרונה. והינה השמש מתחילה לרדת מעבר לקו האופק הורוד כתום בצורות מרהיבות עם שברי עננים. עוצרת לשנייה לנשום את המראה המרהיב וברגע הבא שולפת מצלמה לתיעוד כל רגע עוצר נשימה.

אוספת עצמה לפני החשיכה ובריצה קלה חוזרת לבית שיצרה. בית מטריף במיקום מושלם בקצה הנוף מביט על העולם. תיכף יוצאת לדייט הפתעה שרקח בעלה. אין לה מושג מה יהיה היא מתרגשת בליבה. הוא אוהב אותה אפילו יותר מכל עשרות השנים שמבלים יחדיו לאחרונה. אויר ההרים והירוק העז מוציאים ממנו את כל הטוב, הרומנטי והמפנק שלא ידעה מעולם. היא מתקלחת בזריזות ומתארגנת ליציאה. קבעו להיפגש במסעדה האהובה. הרי היא מסעדת השף של הצימר שרכשה.

מרחוק היא מזהה את רכב השטח המגניב שתמיד מלווה אותו. אין דאגה הוא היקה הזה לא יאחר לעולם.אפילו שנולד באיראן. המעיל הסגול עוטף אותה ברוך בערב הקריר כשפוסעת לעבר הדלת המוכרת הכבדה.

האורות נידלקים באחת והצרחה ששמעה או השמיעה עצרה נשימתה.

בלי משים דמעות החלו ליזלוג מעינה היפות בלי הפוגה. דקות ארוכות עד שיצאה מההלם.

כולם חיכו לה שם - ילדיה, הורים, אחים, שכנים, חברים אהובים. מכל העולם התכנסו לכבודה. והיא לא הפסיקה לחבק עוד ועוד ולברך על הטוב שנפל בחלקה - להיות משמעותית לכזאת חבורה נפלאה. תודה תודה תודה היא מלמלה בלי הפסקה כשליבה גאה.