שנות ה 80

אי שם בשנות ה 80

אף אחד לא שאל אותנו מה אנחנו רוצים

הם ידעו מה נכון מה צריך מה עושים

אמרו שאם כך אז יהיה טוב

לא אמרו מה

וגם לא ידענו לשאול

ברור היה כי טובת הכלל היא לפני הכל

הכי חשוב ללכת בתלם כמו השאר

להתנהג בנימוס וכבוד למבוגר

לא לצעוק יותר מדי או לריב

להתגודד בקבוצה זה עדיף

לתרום להתנדב להיות פעילים

לסחוב תרמיל כבד לאורך שבילים

ללא תקשורת בכל מקום

מסתובבים בכל מקום לבד ובלי גבול

פעם אי שם בשנות ה80

לא היו תוכניות שבוחנות חריצים

לא ידענו איך אחרים חיים או חושבים

כי לא היו רשתות חברתיות עם פוסטים חושפים

ידענו להיות לחשוב לעשות

מה שאמרו בלי לדעת לרצות

ייחודי ושונה היה קצת לא שייך

וכמה שיותר דומה וכמו השאר-

מבוקש

כמה אחר הם גדלים היום

עם ייודית ושונות מוחצנת בכל מקום

מליון ערוצים ותוכניות המבחיטות את כל המגוון האנושי הקיים

כשאתה המרכז

והשאר הוא בונוס קטן

כשזמן לעולם לא עובר לאט מול מסך מרצד

ושאין שעמום אמיתי

כזה שמניע דמיון

והכל זמין קרוב מתוקשר

לכאורה הכל כבר כאן ואפשר

ואנו שגדלנו בשנות ה 80

צופים בתהייה

ואולי קצת בקנאה

כי לא נולדנו לתוך מרחב עצום כזה של בחירה.