ראשית הנביטה

הזרע ניטמן

כבר לא ניתן להתעלם

וכמו כל הריון

הוא הפכפך ומתאקלם.

שוכב לעיתים מתהפך בלאט

גורם לחיוך נסתר אטאט

לא בטוח מקומו

עדיין ניתן להתחרט

אך הידיעה על קיומו

חורצת בבשר

את מהותו.

הוא נברא מעצם היותו

כבר לא ניתן להתכחש

הוא מפריח עוצמתו

בעוצמה ודורש

להיות

לנכוח

להראות מהר

ואני עדיין לא בשלה

מתביישת בקיומו

מתחת לחולצה.

הוא מושא חלומי הכמוס

מבקש להיות כבר שנים

ואני מבשילה איתו

את מחשבותיי הנסתרים

מזה עשורים.

איך תברא ייצור עצמאי

האם יש עוד מה לבקש

רק שתתפתח כמו שהיקום מבקש

ותמצא מקומך במקום הראוי

תיגע בדיוק בלב הקסום

שמבקש להיות

שמתבייש להודות

שרוצה לאפשר

מתקשה לתקשר

מבקש אמונה

בלי לדעת על מה...

וזו המילה חורצת גורלה

של נשמה אבודה

המוצאת מזורה

בין שירת הכתובים

הנוחתת בינות לבבות מתייסרים

ומרפאה.

באהבה מהבריאה.