פרפרים בבטן
- גלית נבון
- 19 בדצמ׳ 2011
- זמן קריאה 1 דקות
מזמן לא הרגשתי פרפרים בבטן כמו היום.
תחושה מוזרה, כמו לפני דייט מרגש במיוחד (ואת זה לא חוויתי כבר הרבה שנים וטוב שכך :-)
כשעזבתי את החיים הקודמים שלי בבעיטה וטריקת דלת - ברחתי. הרגשתי ש"הכל" חונק אותי ולא רציתי כלום מאותו עולם.
במנוסה התאמצתי להמציא את עצמי מאפס, כאילו שאני בת 20 ופותחת דף חלק בחיים. שונה והפוך מכל מה שמילא אותי בעולם הקודם, לפני השינוי.
שנתיים חייתי עם התחושה ש"לשם" אני לא חוזרת. היה לי ברור כי הפרק ההוא הסתיים, זה לא מתאים לי יותר, ולכן אני ממציאה את עצמי מחדש.
היום הבנתי שזרקתי את כל החבילה, בלי לבדוק אם יש בה כמה חלקים טובים.
למעשה, את העשייה לא ששנאתי באמת. אפילו הייתי גאה בכמה השגים.
שנאתי את אורח-החיים, השיגרה, האווירה, לא את העשייה עצמה.
ובסערת הרגשות זרקתי הכל עטוף כחבילה.
כעת אני למדה שזה מה שקורה כשלא מקשיבים לאמת הפנימית כל הזמן, ונותנים לדברים להסריח עד שאי אפשר לחיות עם זה יותר. במצב השרדותי שכזה זורקים הכל בלי לחפש את החלק המקולקל.
אני כל כך שמחה היום שהיה לי את האומץ אז, באמצע הסערה, לזהות שהכי קל זה ל"אפסן" את הקריירה.
לשקם את השאר (=למצוא את מה שצריך לתקן בלי לזרוק את התינוק עם המים), להעלות את החיים על מסלול חדש. ולמצוא את האמת מבפנים ממקום אחר, מאוזן ומרוכז. ונראה שזה קורה.
החיים היום במסלול אחר לגמרי, ויש לי את האומץ לראות שחלק ממה שזרקתי (או "איפסנתי" בתוכי) בעצם מרגש אותי. היום אני בשלה לבחון מחדש את האפשרות להעלות מהאוב עוצמות רדומות ולהכילן בחיים החדשים שלי, בלי לחזור לשיגרה המאוסה.
אולי אפשר להנות מהתכולה במעטפת חדשה ?!
זה כל כך מרגש אותי שרעד עובר בכל גופי. רעד נעים של אדרנלין, שרוצה לעשות, להיות, לחיות ולחוות. להרגיש מוערך, ותורם ומשמעותי, מעבר לגבולות בייתי שלי.
אוף...שכחתי שאי אפשר להרדם כשיש פרפרים בבטן....
Comments