עלה ברוח

הים סער.

כמו גרגר נידף שהרוח והגלים מעיפים אותו מצד לצד בלי יכולת לשלוט על שום דבר. בטח לא על גורלי.

לא ידעתי מה יקרה עוד רגע ומטח הרוח האחרון ייאש אותי... עצמתי עיניים ונתתי לגורל לקחת אותי לאן שיחליט. בפעם הראשונה בחיי שיחררתי שליטה ופשוט זרמתי. הפסקתי להרגיש. הרוח הפסיקה לנשוב והחבטות צלצלו כהד מרוחק. שקט. ואני שלווה בחוסר תנועה. הייתי בטוחה שהגעתי לעולם הבא כולי סקרנית מה אראה...

פקחתי עיניי וראיתי שהגעתי אל הגדה . עוד רגע של הפתעה, שמיים רגועים ציוץ ציפורים , בדקתי שכל האיברים במקום ונעמדתי. מולי כר דשא ירוק אינסופי, באופק חגות ציפורים בלהק ועץ בודד קורס תחת ענפיו ופרותיו היפים.

אני הוא עלה הבזיקה בי מחשבה חדשה. אני חלק ממחזור החיים של הטבע. צמחתי על עץ אבל הרוח יכולה בכל עת לקחת אותי לאן שאני מיועדת להיות ועכשיו תורי להנות מהפירות. מהצל ומהשמש הנעימה. הסערה מאחוריי. זמני טרם הגיע . עכשיו תורי לחיות. לזרום עם הרוח בלי להתנגד עם אמונה שתביא אותי למקום הנכון. בלי שאבין. אני אדון לגורלי לחיי ולמשקפיים דרכם אני בוחרת לראות את החיים. אז אם אני כבר כאן אהנה כמה שניתן.