מפרט הרגשות

לגדול במקום בלי ביטוי רגשי

זה כמו לגדול בעולם לא ממשי

לא מוחשי

במין אופוריה שאין בחיים אפור

בלי מנעד של הוויות שדרכם ניתן לעבור בקלילות כמו לפרוט על קלידים

פעם הצליל גבוה ופעם נמוך

ואולי ליד ולהישאר קצת במרכז

ושוב מן ריקוד בין תחושות

שלא כולן גבוהות

וחלקן אפרוריות

ולכולן יש מקום להיות.

לגדול במקום בו מותר להראות רק אושר בהיר

ואם משהו לא שם

אז הוא מוחבא באפלוליות

זה כמו גטו פרטי קטן.

שאסור להיות או להרגיש או להכיר

את האמת שבתוכך

שם הכל צריך להתאים להתלבש בול

לתוך מסיכה

ולאבד את צלמך.

להכיר רק קצוות של רגשות

בלי האפור שבטווח מרגיש

כמו סרט ישן בשחור ולבן

שברור שהוא מעוות

רק כשמתנתקים מהמסך

ולעלים יש צבע ירוק

הפרחים בצבעי הקשת

וכל הטבע מתעטף באינסוף גוונים.

בדיוק כמו מנעד הרגשות של החיים.