יום הולדת

עוד יום בשנה

יום שבו לכאורה מתחיל גולל של שנה

ונפתח דף נוסף בסיפור החיים.

אולי זה יום להתבוננות,

על מה שהיה ולהתכונן לבאות.

יום שאחדים ממלא בשמחה

ואחרים ממלא בעצבות.

אותי הוא מציף בלאות.

ומהו אותו היום עצמו?

שנים לא הבנתי למה נועד.

הרי דבר לא משתנה ביום שאחריו

אז לשם מה החגיגה?

לא הבנתי מדוע כולם דרוכים ומצפים

ואצלי זה יוצר בלבול וחוסר משאבים

הרי עולם כמנהגו נוהג

ואין סיבה למסיבה...

ושוב שקעתי במרה שחורה.

כל שנה.

עד שנפלה התובנה.

האחריות היא עליי ולא על הסביבה.

אני זאת שמכתיבה את גודל החגיגה את תוכנה ותוחלתה.

לראשונה הצלחתי בגיל 40.

לשים כתר על ראשי ולהזמין נשים יקרות עבורי

לערב מרגש שאני במרכזו. מעמד לא פשוט אך זיכרון נעים. מלא אהבה.

השנה בחרתי להגדיר מראש

לבחור את הבילוי שעושה לי תמיד רק טוב: יום חופש משולב בטבע עם אהובים

ללא סיכונים ועודף בלונים.

וכך היה.

בילוי פשוט, אמיתי, ירוק, חייכני, חווייתי

עם אהוביי היקרים במרחבים.

ובסופו הבנתי עד הסוף

שתמציתו של היום הוא עבורי עוד תירוץ

לעשות נעים לליבי העמוס

לשחרר דאגה או מעמסה מעיקה

לחבק את ההווה ולתת נשיקה

לאביב בו נולדתי

עת פריחה ופרפר

ורק ליהנות מהשפע

המדהים בחיי.

להודות על מה שכבר יש ונוכח

להתבונן הלאה ולבקש

עוד מהטוב שיש

אהבה הנאה ושמחה בכל

להמעיט עצבות וחסימות בחיים

כשאני מוקפת באהובים מפרגנים מחבקים.

תודה יום הולדת חביב

שמזכיר לי בנחישות

להודות כל שנה בקביעות

הנני.