מילים מילים

אני כותבת. כן. יוצא ממני אט אט הסוד. מרשה לעצמי לגלות בלי לפחוד.

מזה 3 עשורים

השירים החרוזים פשוט יוצאים.

זורמים בקלילות מברז הדימויים השוטפים.

באים עם כאב

מרפאים אהבה

מביעים צער

שוטפים דמעה

תובנות העידן

מניעים עשייה

מציירים דרך

ובונים תשוקה

ואולי השראה.

למילים הפוגשות את הדף

אין גיל או מאמץ

הן פשוט מבקשות

דורשות להנכח

ואני ככלי בידי כוח עליון

מאפשרת שימוש בלשון

השגורה מקטנות

ונחבאת במגרות

וכבר לא ניתן להסתירה

המילים בועטות

צועקות כועסות

כל כך הרבה נאספו

שכוחן בלתי נשלט

ומתפקידי לתת להן מהות

לשחררן בלאט.

הפחד מהחשיפה

מהאמירה הנוכחה

עצום ורב ככל דבר חדש

אך זה כוחן של המילים

כשנאמרו

או שוחררו

אין להשיב

עליהן להגיע

למי שמקשיב.

ואני מקבלת בענווה

את תפקידי כצינור

על ההקלדה.