אפלה

אפלה אופפת אותי. בלבול.

רעד פנימי שאינו מרפה

רצון ללכת לצאת לברוח

הרעש הזה מנקר בראשי

מטלטל את הווייתי

כבר זמן מה שהוא נרגע

שהוא נבלע

כאילו לא היה

ולפתע חזר

במלא עוזו

תוקף אותי

מנער

אינו מרפא. גוהר

הפנים כבויות

הגוף בלי רצון

העיניים כבדות רוצות רק לישון

לברוח מכאן מהיום מעכשיו

מי יודע לאן והיכן אישקט.

אפלה טובה אפלה  מרפא

עוצמת עייני שאראה בבהירות

היכן נכון לי היום להיות

היכן נמצא המחסום

איך עוברים עוד משוכה

בדרך לחלום.