שקט

שקט

ים . אדמה. שמים. רוח. אש. אויר. חול.

מוחשבי ברור ונמצא. אפשר לחוש לראות

.

צחוק. עצב. בכי. עלבון. אהבה. רגשות ברורים מופשטים אך מוחשיים. מאובחנים ומתורגלים.

השקט הוא הוויה . הוויה עמוקה. הוא תחושה על חושית הוא הבלתי מורגש הבלתי נראה שלא ניתן לאחוז או להגדיר לו צורה או מקום בזמן. הוא פשוט שם. או שלא. הוא שוכן בלב וגם בראש. הוא שולח חיצים לכל מקום לכל עבר.

שקט הוא אל חוש שלא מורגש אלא בהעדרו. הרעש שהעדרו מביא מעייף מתיש לא נעים ולרגישים אף בלתי נסבל.

חוויתי שקט בנקודות זמן בודדות. בנקודות בהן התמוגגתי מהנאה מיצירת הטבע והיקום. ברגעים בהם ידעתי שאני בדיוק במקום הנכון לי להיות בו כעת.

השקט מחלחל בי עם הרעש של הים בינות הגלים הרועשים שם השקט חודר ומתיישב בעדינות בין הסיפים לרגע או לרגעים עד שנגמר. עד שישוב לבקר.

אני משתוקקת לדייר קבוע. לשקט פנימי שיודע שהוא מצא בית. שלא נוטש. שממלא אותי בכל עת. בכל חווית גדילה בכל טיטול של החיים ובכל פנייה. שקט אמיתי שמזכיר את הים. גם כשסוער נראה מרחוק תמיד שלו. כי הוא יודע שהוא נשאר שם. זה השקט שאני מזמינה לתוכי. תודה